מאמרי הזוהר הקדוש פורים

ל' שבט התשפ"ה |28/02/2025 |  13:25 

סוד שורש קליפת עמלק ומחייתה
 

הזוה"ק מדבר על הפסוק: "משלחי הרגל השור והחמור", כי הנה יש ב' קליפות חזקות מאד, קליפה אחת מצד עשו ונקראת שור, וקליפה אחת מצד ישמעאל ונקראת חמור, ואם שניהם מתחברים יחד, יכולים להחריב את העולם, ועל ב' קליפות אלו אמר יעקב אבינו: "ויהי לי שור וחמור". ואמר לעשו ברמז, דע לך ש-ב' קליפות אלו חזקות ביותר, והם בידי כחומר ביד היוצר. ועוד דע לך, שלבן הארמי, אע"פ שהיה חכם גדול בכשפים. ובספירות של הס"א, לא הצליח כנגדי, כי השי"ת עזר לי בזכות שתרי"ג מצוות שמרתי. וכל זה בא ללמדנו, שכאשר עם ישראל הולכים בדרכו של יעקב אבינו ועוסקים בתורה ושומרים את המצות, משלחים את ב' הקליפות האלו ואינם יכולים לשלוט על עם ישראל. ואם ח"ו לא שומרים עם ישראל את המצוות כראוי, יוצא מחיבור ב' קליפות אלו קליפה חצופה מאוד ונקראת "כלב" והוא עמלק החצוף כי עמלק ע"ה גימ' "כלב החצוף".

ח"ב ס"ה ע"א

אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּד מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא אמר רבי אבא כאשר אלו הב' ראשי הקליפות שור וחמור שהם עשו וישמעאל שהם שני כתרים של הקליפות מתחברות יחד, לָא יַכְלֵי בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיקָם בְּהוּ לא יכולים בני העולם לעמוד בפניהם כי יכולים להחריב את העולם, וְעַל דָּא (דף ס"ה ע"א) כְּתִיב ועל זה כתוב (דברים כב י) לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו. יַחְדָּו דַּיְיקָא "יחדיו" בדווקא, בא לומר שלא יעשה האדם ח"ו כל עון שהוא, כי אז גורם לחבר את אלו הקליפות יחד ויכולים להחריב את העולם. וְתָנֵינָן, לָא יָהִיב אִינִישׁ דּוּכְתָּא לְזִינִין בִּישִׁין ולמדנו שלא יתן האדם מקום ושליטה למינים רעים של הקליפות, דְּהָא בְּעוֹבָדָא דְּבַר נָשׁ לְתַתָּא אִתְּעַר מַה דְּלָא אִצְטְרִיךְ שהרי במעשים הרעים של בני אדם למטה, מתעוררים כוחות קליפת שור וחמור מה שלא היה ראוי שיתעוררו. וְכַד מִזְדַּוְּוגֵי כַּחֲדָא לָא יָכְלִין לְמֵיקָם בְּהוּ מִתְּקִיפוּתָא דִּלְהוֹן דְּאִקְרֵי כֶּלֶב וכאשר מזדווגים יחד, לא יכולים העולם לעמוד בהם. (מִבֵּין סִטְרָא דִּלְהוֹן נָפִיק) כי מתוקף וחוזק התחברות קליפת שור וחמור יחד יצאה קליפה אחת קשה שנקראת כלב, וְדָא חֲצִיפָא מִכֻּלְּהוּ וזו הקליפה חצופה מכל הקליפות שיש, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וזה הוא שכתוב, (שמות יא יז) וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ זה אותו קליפת כלב החצופה ביותר שיש בעולם. (נ"א מִתְּקִיפוּתָא דִּלְהוֹן נָפִיק הַהוּא דְּאִקְרֵי כֶּלֶב, וְדָא חֲצִיפָא מִכֻּלְּהוּ) אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתּוּן אָמַרְתּוּן אמר הקב"ה לעם ישראל, אתם אמרתם בחוצפה, הֲיֵשׁ יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן הכיצד תאמרו כן? הרי ראיתם שהוצאתי אתכם ממצרים, וקרעתי לכם את הים, ונתתי לכם את התורה על הר סיני וכו', הרי זו חוצפה גדולה לשאול היש ה' בקרבנו, לכן, הֲרֵי אֲנִי מוֹסֵר אֶתְכֶם לַכֶּלֶב אני מוסר אתכם לקליפת הכלב שהיא חצופה מכל הקליפות. מִיָּד וַיָּבֹא עֲמָלֵק שהוא אחוז בקליפת כלב, ועמלק חצוף ועז פנים משאר האומות שאחוזות בקליפת שור וחמור. וראה פלא "כלב החצוף" גימ' "עמל"ק" ע"ה.
ר' יְהוּדָה אָמַר, (במדבר כד כ) רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד. וְכִי רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וכי עמלק היה ראשית לכל הגוים ולכל אומות העולם? וַהֲלֹא כַּמָּה לִישָׁנִין וְעַמִּין וְאוּמִין הֲווּ בְּעָלְמָא עַד לָא אָתָא עֲמָלֵק והרי כמה לשונות ועמים ואומות היו בעולם עד שלא בא עמלק?, ומתרץ. אֶלָּא, כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אלא כאשר יצאו עם ישראל ממצרים, דְּחִילוּ וְאֵימָתָא נָפְלָה עַל כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא מִיִּשְׂרָאֵל פחד ואימה נפלה על כל העמים שבעולם מעם ישראל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב זה הוא מש"כ, (שמות טו) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יוֹשְבֵי פְּלָשֶׁת. וְלָא הֲווּ עַמָּא דְּלָא הֲוָה דָּחִיל מִגְּבוּרָאן עִלָּאִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ולא היה עם שלא היה מפחד וירא מהגבורות העליונות והגדולות של הקב"ה, ורק וַעֲמָלֵק לָא הֲוָה דָּחִיל עמלק החצוף לא היה מפחד וירא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וזה הוא מש"כ, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים שפירשו רבותינו שזה חוזר על עמלק. לָא דָּחִיל לְמִקְרַב לְגַבָּךְ שלא פחד להתקרב אליך למלחמה. וְעַל דָּא, רֵאשִׁית גּוֹיִם דְּאָתוּ לְאַגָּחָא קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל עֲמָלֵק הֲוָה ועל זה אמר הפסוק הראשון שבכל הגויים. (עֲמָלֵק הַוֵי קַדְמָאָה) שבאו לעשות מלחמה בישראל עמלק היה. וּבְגִינֵי כַּךְ, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד ובשביל כך כתוב עליו עונש שאחריתו יהיה עד שיאבד לגמרי מן העולם, דִּכְתִּיב כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק שכתוב מחה אמחה, אני בכבודי ובעצמי, כלומר הקב"ה בעצמו ימחה את עמלק העליון שהוא הס"מ. וּכְתִיב ועוד כתוב, (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק כלומר, ועי"ז אנחנו נמחה ונאבד את העמלקים התחתונים הנמצאים כאן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וזה הוא מש"כ וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד שהיה נאבד לגמרי בעליונים ובתחתונים. ושואל: עֲדֵי אָבְדוֹ מִבְּעֵי לֵּיהּ עדי אבדו שפירושו שיהיה נאבד מעצמו היה צריך לומר. אֶלָּא, עַד דְּיֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וִיאֲבֵּד לֵיהּ פירוש עדי אובד עד שיבא הקב"ה ויאבד אותו מן העולם, (כְּלוֹמָר עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְּהֵא אוֹבַד לֵיהּ) דִּכְתִּיב כִּי מָחֹה אֶמְחֶה וְגוֹ'. אָמַר ר' אֶלְעָזָר, תָּא חֲזֵי אַף עַל גַּב דְּהַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ וְעָבִיד עִמְּהוֹן חֶסֶד לְאַפָּקָא לוֹן מַיָּא בא וראה, אפי' שהצור שהיא בחי' גבורה, תמים פעלו ויכולה ליהפך ולהיות חסד, ועשתה עם עם ישראל חסד להוציא להם מים מן הסלע, לָא שָׁבַק דִּידֵיהּ דְּהָא כְּתִיב וַיָּבֹא עֲמָלֵק לא עזב את מידת הגבורה, שהרי כתוב ויבא עמלק, וברחמיו הגדולים ותפילתו של משה נצלו ממנו, ויזהר האדם לא לומר הקב"ה וותרן.

ביטול עמלק ע"י לימוד התורה

אומר הרשב"י זיע"א, שכאשר ישראל צדיקים ומתחזקים בתורה ובמצוות, מתגברים כוחות הקדושה על כוחות הטומאה, וכן עם ישראל למטה על אויביהם. ואם ח"ו לא מתחזקים בתורה ובמצוות, מתגבר כח הדין כמ"ש ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, בגלל שרפו ידיהם מן התורה בא עמלק ר"ל, וכן בא עמלק לאחר חטא המרגלים.

ח"ב דף ס"ה ע"ב

(שמות יז) וַיָּבֹא עֲמָלֵק, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, רָזָא דְּחָכְמָתָא הָכָא סוד של חכמה יש כאן, כי מדוע צריך לכתוב ויבא עמלק היה מספיק לכתוב וילחם עמלק עם ישראל, ותירץ, מִגִּזְרַת דִּינָא קַשְׁיָא מגזר דין קשה שהוא כמו הנחש הקדמון שמקורו תוקף הדין, קָא אָתְיָא קְרָבָא דָּא הרי באה מלחמה זו על ישראל מפני שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין, כלומר שלאחר שעשה עמהם ניסים ונפלאות הם שואלים שאלה כזו? ולפי הסוד הם היו מבולבלים מההנהגה, פעמים רואים בחי' ז"א מנהיג אותם ופעמים רואים בחי' א"א שנקרא אין. וּקְרָבָא דָּא אִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא וְתַתָּא ומלחמה זו נמצאת למעלה ולמטה, כי למעלה היתה מלחמה עם השר ס"מ, וכן נלחמה מידת הדין עם מידת הרחמים. וכאשר ראה המלחמה למעלה שהס"מ הצליח, אז ג"כ עמלק למטה אמר אני אבוא, כי ראה שהמלחמה למעלה הצליחה ע"י הס"מ ומידת הדין וז"ש ויבא עמלק. וְלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא אִית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין דְּחָכְמָתָא דְּמִתְקַשְּׁרִין בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא ואין לך מילה בתורה שאין בה סודות עליונים של החכמה העליונה, שהם מתקשרים בשם הקדוש שהיא השכינה שנקראת שם הקדוש. כַּבְיָכוֹל, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כביכול אמר הקב"ה, כַּד יִשְׂרָאֵל אִינּוּן זַכָּאִין לְתַתָּא אִתְגַּבָּר חֵילָא דִּילִי עַל כֹּלָּא כאשר הם צדיקים למטה, מתגבר הכח שלי על כולם, וכח הקדושה גובר על כוחות הטומאה והחסד על הדין ועם ישראל על האויבים. וְכַד לָא אִשְׁתְּכָחוּ זַכָּאִין, כַּבְיָכוֹל מַתִּישִׁין חֵילָא דִּלְעֵילָּא וכאשר ח"ו ישראל לא נמצאים צדיקים, כביכול הם מתישים הכח של מעלה בסוד צור ילדך תשי, וְאִתְגַּבַּר חֵילָא דְּדִינָא קַשְׁיָא ומתגבר כח של הדין הקשה לעשות צרות ומלחמות עם ישראל ח"ו.
תָּא חֲזֵי בְּשַׁעֲתָא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מַה כְּתִיב בא וראה, בשעה שחטאו עם ישראל למטה, מה כתוב, וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל, אָתָא לְקַטְרְגָא דִּינָא בְּרַחֲמֵי באה להילחם ולקטרג מידת הדין עם מידת הרחמים. דְּכֹלָּא אִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא וְתַתָּא וכל המלחמה נמצאת ונראית למעלה, כוחות הדין עם כוחות הרחמים, וזה גורם שגם למטה בעוה"ז יש מלחמה, בִּרְפִידִים וראיה לזה ממה שכתוב ברפידים. פי' בִּרְפוּי יָדַיִם דְּרָפוּ יְדֵיהוֹן מֵאוֹרַיְיתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא שפירושו, שרפו ידיהם מן התורה של הקב"ה, כי ע"י התורה מכניעים את הס"מ כמ"ש כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה, כל צמ"א גימ' קל"א כמספר סמא"ל, ולהכניעו צריך ללמוד תורה ולהשליכו למים כמו שהעמידו ופירשו רבותינו במדרש ובמס' בכורות דף ה'. [א] אָמַר ר' יְהוּדָה, תְּרֵי זִמְנֵי אַגָּח קְרָבָא עֲמָלֵק בְּיִשְׂרָאֵל שתי פעמים עשה מלחמה עמלק בישראל, חַד הָכָא אחד כאן ברפידים שרפו ידיהם מן התורה היה לו כח, וְחַד דִּכְתִּיב ואחד שכתוב (במדבר יד) וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקֵי וְהַכְּנַעֲנִי וְגוֹ' אחרי חטא המרגלים היה לו כח להילחם.
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, לְעֵילָּא וְתַתָּא. קִטְרוּגָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה א"ר שמעון למעלה בעולמות העליונים ולמטה בעוה"ז היה מלחמה של עמלק ממש על השי"ת, לְעֵילָּא, כְּמָה דְּאִתְמַר למעלה כמו שלמדנו כבר שמידת הדין מקטרגת על עם ישראל, לְתַתָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה ולמטה בהקב"ה היתה המלחמה ג"כ עם השי"ת כמ"ש, דַּהֲווּ נָסְבֵּי לְגַבְרֵי וְגַזְרֵי לוֹן עָרְלָתָא (ס"א אָתָא) דִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא שהיה עמלק ופמליא שלו לוקחים את האנשים שמלו ועדיין לא עשו פריעה והענן היה פולטם, וחותכים להם את עורלתם של הרושם הקדוש, מפני שפגמו באות ברית קודש שעשו ברית ולא פרעו, וְנָטְלֵי לְהוּ וְאַרְמוּ לוֹן לְעֵילָּא ולוקחים את העורלות וזורקים אותם למעלה, וְאָמְרֵי טוֹל לָךְ מַה דְּאִתְרְעִית ואומרים להקב"ה תיקח לך מה שבחרת. וְעַל כָּל פָּנִים דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה כֹּלָּא (ס"א קוֹבְלָנָא) ועכ"פ המלחמה בהקב"ה היתה כל כוונתם להכעיס כלפי מעלה.

סוד מלחמה בעמלק ממשה רבנו ע"ה עד ביאת הגואל

ועתה מסביר הזוה"ק, מה ראה משה רבנו לסלק את עצמו מהמלחמה הראשונה שהקב"ה ציוה עליה, מתרץ הזוה"ק, ח"ו שמשה רבנו סילק עצמו ממלחמה זו, אלא משה רבנו אמר ליהושע, אני אלחם עם קליפת עמלק שהוא ס"מ בעולמות העליונים ואתה תלחם כאן למטה. ועוד אמר הזוה"ק, שמיום שנברא העולם ועד מלחמת עמלק ומאותו זמן עד שיבא המשיח, ואפי' מלחמת גוג ומגוג, לא תהיה מלחמה כמו שהיתה עם עמלק, כי קליפת עמלק עליה נאמר מלחמה לה' בעמלק שנלחם בכל הו"ק ומכל הצדדים כי עמלק נשרש בנשמת הו"ק דקלי' וירד מן השמים הס"מ בעצמו להלחם בעם ישראל.
(שמות יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק ושואל, וְכִי מַה חָמָא מֹשֶׁה דְּסָלִיק גַּרְמֵיהּ מֵהַאי קְרָבָא קַדְמָאָה וכי מה ראה משה שסילק עצמו מזאת המלחמה הראשונה, והרי לא ראוי היה לעשות כן, שהרי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד הקב"ה ציוה עליה כמ"ש זכור את אשר עשה לך עמלק וכו', איך הוא בעצמו לא יקיים מצוה זו, זה יכול להביא לעם פחד וכו'. אֶלָּא מֹשֶׁה זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּאִסְתַּכַּל וְיָדַע עִקָּרָא דְּמִלָּה אלא משה אשרי חלקו, שהסתכל וידע עיקר ושורש הדבר. אָמַר מֹשֶׁה ליהושע, אֲנָא אַזְמִין גַּרְמִי לְהַהוּא קְרָבָא דִּלְעֵילָּא אני אזמין ואתקן עצמי למלחמה למעלה בעליונים להכניע את שורש עמלק שהוא הס"מ שמקומו בדעת דקלי' ומשה רבינו מושרש בדעת דקדושה, וְאַנְתְּ יְהוֹשֻׁעַ זַמִּין גַּרְמָךְ לִקְרָבָא דִּלְתַתָּא ואתה יהושע תזמין עצמך למלחמה של מטה, וכך הוא הענין לפי הסוד, משה מושרש למעלה בקדושה נגד עמלק ויהושע שהוא כנגד מלאך מט"ט הנקרא נער למלחמה למטה.
וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב וזה מה שכתוב, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל: פי' יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא ישראל העליון שהוא פרצוף ז"א [ב]. וּבְגִין כַּךְ סָלִיק מֹשֶׁה גַּרְמֵיהּ מִקְּרָבָא דִּלְתַתָּא ובשביל זה סילק משה את עצמו מהמלחמה של מטה, בְּגִין לְאִזְדָּרְזָא בִּקְרָבָא דִּלְעֵילָּא וְיִתְנְצַח עַל יְדוֹי בשביל להזדרז במלחמה של מעלה, ואז יהיה נצחון על ידי משה בעליונים וצד הקדושה ינצח את קליפת עמלק וכן גם יהושע ינצח למטה.
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ קְרָבָא דָּא דַּעֲמָלֵק א"ר שמעון וכי קל הוא בעיניך מלחמה זו של עמלק. תָּא חֲזֵי מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא עַד הַהוּא זִמְנָא בא וראה, מן היום שנברא העולם עד אותו זמן, וּמֵהַהוּא זִמְנָא, עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא ומאותו זמן עד שיבא מלך המשיח, וַאֲפִילּוּ בְּיוֹמוֹי דְּגוֹג וּמָגוֹג, לָא יִשְׁתַּכַּח כְּוָותֵיהּ ואפילו בימי המלחמה של גוג ומגוג לא תימצא ולא תהיה מלחמה כמותה. לָאו בְּגִין חַיָּילִין תַּקִּיפִין וְסַגִּיאִין לא בגלל שהיו לעמלק חיילים חזקים ורבים, אֶלָּא בְּגִין דִּבְכָל סִטְרִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אלא בגלל שבכל הצדדים בעליונים ובתחתונים עם הקב"ה היתה המלחמה, פי' ז"א נקרא קב"ה והוא כלול מו"ק כנודע ונלחם בכל ששה קצוות אלו בעמלק, וז"ש מלחמה לה' בעמלק, כי עמלק היה מושרש בדעת שהוא נשמת הו"ק דקלי' ומשה היה נשמת הו"ק דקדושה, ולכן היתה המלחמה בכל הששה קצוות.

סוד מלחמת עמלק ע"י תלמיד מרע"ה יהושע בן נון

ועתה מסביר הזוה"ק, מדוע משה בחר דוקא ביהושע שילחם בעמלק ולא באדם אחר, הרי יהושע היה באותו זמן רק "נער" והיו בישראל יותר חזקים ממנו. ומתרץ, כי יהושע היה מושרש במלאך מטטרו"ן שהוא בעולם היצירה ומקבל שפע ממנו בבחי' עץ הדעת טוב ורע, הטוב היה מלאך מטטרו"ן, והרע הוא הס"מ ולכן הוא המתאים ביותר למלחמה. ועל יהושע נאמר "נער לא ימיש מתוך האוהל" שהיה יונק כל יום שפע מהשכינה הקדושה וכאשר ראה משה שהס"מ יורד למטה למלחמה אמר ליהושע רק אתה תוכל לשלוט עליו ולנצח אותו.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, ושואל אַמַּאי לִיהוֹשֻׁעַ וְלָא לְאָחָרָא מדוע דוקא ליהושע ולא לאדם אחר, וְהָא בְּהַהוּא זִמְנָא רַבְיָא הֲוָה והרי באותו זמן נער היה בסך הכל, דִּכְתִּיב, (שמות לג) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, וְכַמָּה הֲווּ בְּיִשְׂרָאֵל תַּקִּיפִין מִנֵּיהּ והרי כמה היו בישראל חזקים ממנו. אֶלָּא מֹשֶׁה בְּחָכְמָתָא אִסְתַּכַּל וְיָדַע אלא משה בחכמה הסתכל וידע שהיתה מלחמה למעלה ולמטה, והיה צריך לבחור את האיש הראוי לזה. מַאי חָמָא, חָמָא לְסַמָאֵ"ל דְּהֲוָה נָחִית מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָּא, לְסַיְּיעָא לַעֲמָלֵק לְתַתָּא מה ראה משה, ראה את הס"מ שהיה יורד מצד מעלה לסייע  לעמלק במלחמה למטה. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי קְרָבָא הָכָא תַּקִּיפָא אִתְחָזֵי אמר משה ודאי המלחמה כאן חזקה תהיה כפי שנראה.
יְהוֹשֻׁעַ, בְּהַהוּא זִמְנָא בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר אִשְׁתְּכַח ויהושע, באותו הזמן היה בדרגה עליונה ביותר נמצא. אִי תֵּימָא דְּבִשְׁכִינְתָּא אִשְׁתְּכַח בְּהַהוּא זִמְנָא אם תאמר שבמדרגת השכינה נמצא באותו זמן, לָאו הָכִי אינו כן, דְּהָא בְּמֹשֶׁה אִתְנְסִיבַת וְאִתְאַחֲדַת שהרי למשה נלקחה ונתאחדה השכינה, כי משה נקרא בעלה דמטרוניתא, אִשְׁתְּכַח יְהוֹשֻׁעַ דְּאִתְאַחֲד לְתַתָּא מִינָּהּ נמצא שיהושע נתאחז למטה ממנה. וּבַמֶּה היה אוחז יהושע, אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בְּהַהוּא אֲתָר דְּאִתְקְרֵי נַעַ"ר א"ר שמעון באותו מקום שנקרא נע"ר שהוא עולם היצירה, ששם נמצא מלאך מט"ט הנקרא נער, ויהושע היה מקבל השפע ממנו. והענין, שהם מנוגדים זה לזה, כי יהושע הוא בחי' עץ הדעת טוב שהוא מלאך מטטרו"ן, ורע הוא הסמא"ל, זה גן עדן וזה גהינם, ולכן הוא המתאים להלחם ביותר בעמלק.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִּכְתִּיב, (ישעיה לג) עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדוֹתָיו לָנֶצַח. מש"כ יְרוּשָׁלִַם היינו יְרוּשָׁלִַם דִּלְעֵילָּא דְּאִקְּרֵי אֹהֶל בַּל יִצְעָן ירושלים של מעלה שהיא השכינה הקדושה שנקראת אהל בל יצען ורש"י מסביר אהל בל יטולטל, דְּלָא יִשְׁתַּכַּח יַתִּיר לְמֵהַךְ בְּגָלוּתָא היות ולא תמצא יותר להיות בטלטולים בגלות, וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב וזה הוא הסוד שכתוב, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר. נַעַר וַדַּאי, בודאי נקרא נער כי מושרש הוא במט"ט שבעולם היצירה הנקרא נער, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל פירוש הַהוּא דְּאִקְּרֵי אֹהֶל בַּל יִצְעָן אותו שנקרא אהל שלא יטולטל שהיא השכינה. מְלַמֵּד דִּבְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, הֲוָה יָנִיק מִשְּׁכִינְתָּא מלמד שבכל יום ויום, היה יונק יהושע מהשכינה, כְּמָה דְּהַהוּא נַעַר דִּלְעֵילָּא כמו אותו נער של מעלה שהוא מט"ט, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל כי האוהל היא השכינה, וְיָנִיק מִנֵּיהּ תָּדִירָא ויונק ממנה תמיד, כַּךְ הַאי נַעַר (דף ס"ו ע"א) דִּלְתַתָּא לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וְיָנִיק מִנָּהּ תַּדִּירָא כך הוא זה יהושע הנער של מטה לא ימיש מתוך האוהל שהיא השכינה ויונק ממנה תמיד.
בְּגִין כַּךְ, כַּד חָמָא מֹשֶׁה לְסַמָאֵ"ל נָחִית לְסַיְּיעָא לַעֲמָלֵק לפיכך כאשר ראה משה את הס"מ, שיורד לסייע ולעזור לעמלק, אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי הַאי נַעַר יְקוּם לָקֳבְלֵיהּ וְיִשְׁלוֹט עָלֵיהּ לְנַצְּחָא לֵיהּ אמר משה ודאי הנער הזה שהוא יהושע יעמוד לנגדו עליו, לנצח אותו, כי זה לעומת זה עשה אלקים, ויהושע יכול להכניע אותו כי הוא מצד הקדושה וס"מ כנגדו מצד הקלי'. מִיַּד, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, דִּילָךְ הַאי קְרָבָא דִּלְתַתָּא היות ושלך היא המלחמה של מטה, וַאֲנָא אִזְדָּרֵז לִקְרָבָא דִּלְעֵילָּא ואני אזדרז למלחמה של מעלה. ומש"כ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, זַכָּאִין בְּנֵי זַכָּאִין, דְּיִתְחֲזוּן לְמֵהַךְ עִמָּךְ פי' צדיקים בני צדיקים שראויים יהיו ללכת עמך.

סוד מלחמת עמלק ע"י מט"ט ומרע"ה ואהרן וחור

ואומר רשב"י, בשעה שיצא יהושע למלחמה, התעורר הנער העליון מטטרו"ן והתקין עצמו בכלי מלחמה עליונים שתיקנה לו אימו השכינה הקדושה לנקום נקם ברית שטימא את ישראל בקרי. וידי משה היו כבדים באורות דעשר ספירות שהם עשר אצבעות ידיו, ושמו לו אבן לישב עליה ולא כר היות שעם ישראל היו בצער. ושואל הזוה"ק, אם ידי משה היו מכובדים באורות ולא ממש כבדות א"כ מדוע אהרן וחור תמכו בידיו. ומתרץ שאינו כפשוטו, אלא אהרן הוא סוד החסד, וחור הגבורה, ומשה רבנו בתפארת, ונעשה עתה חג"ת שהוא סוד האמונה, ואז נתעורר החג"ת והאמונה העליונה ונמשך משם ההצלה לישראל.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּנָפִיק יְהוֹשֻׁעַ נַעַר א"ר שמעון בשעה שיצא יהושע הנקרא נער למלחמה, אִתְּעַר נַעַר דִּלְעֵילָּא נתעורר הנער העליון שהוא מטטרו"ן כי העליון מתעורר ע"י התחתון, וְאִתְתַּקַּן ונתקן מט"ט בְּכַמָּה תִּיקּוּנִין בְּכַמָּה זַיְינִין [ג] בכמה תיקונים ומעשים ובכמה כלי מלחמה של מעלה לבטל החיצונים היונקים מן הקדושה, דְּאַתְקִינַת לֵיהּ אִמֵּיהּ לִקְרָבָא דָּא שתיקנה לו אימו שהיא השכינה הקדושה למלחמה זו, לְנַקְמָא נוּקְמָא דִּבְרִית לנקום נקמת הברית, שחתך המילות וזרקם כלפי מעלה. וכן אשר קרך מלשון קרי שהיה מחטיא את עם ישראל בקרי, וז"ש "כל הנחשלים אחריך" "נחשלים" אותיות נחש מילה. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב (ויקרא כו) חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית שהיא השכינה הקדושה הנקראת חרב, וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב וזה הוא הסוד שכתוב, וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב פי' לְפִי חֶרֶב וַדַּאי בודאי בכח השכינה, וְלָא לְפוּם רוּמְחִין וְזַיְינִין ולא לפי כח הרומחים וכלי זיין הגשמיים, אֶלָּא בַּחֶרֶב וַדַּאי הַאי הִיא דְּאִקְרֵי אלא בחרב הרוחנית בודאי זו היא שנקראת חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית דהיינו בכח השכינה. וּמֹשֶׁה אִתְתַּקַּן לִקְרָבָא דִּלְעֵילָּא ומשה רבינו תיקן והכין עצמו לקרב של מעלה בדעת דקלי'.
וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים פי' כְּבֵדִים מַמָּשׁ הזוה"ק מפרש מלשון כבוד כבדים באורות, שעשר אצבעות ידיו רומזים לעשר ספירות והם כבדים ומכובדים באורות עליונים, יַקִּירִין, קַדִּישִׁין, לָא אִסְתַאֲבָן לְעָלְמִין יקרות ומכובדות וקדושות שלא נטמאות לעולם. יַקִּרִין דְּאִתְחָזוּן לְאַגָּחָא בְּהוּ קְרָבָא דִּלְעֵילָּא מכובדות שראויות לעשות המלחמה בהם, מלחמה של מעלה. וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ ומדוע לא כר וכסת, אלא, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרְיָין בְּצַעֲרָא, וִיהֵא עִמְּהוֹן בְּצַעֲרֵיהוֹן לפי שעם ישראל שרויים בצער, והיה רוצה להיות עמהם בצערם.
וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה וְגוֹ' עומדות וקיימות ברוממותן ובאמונתם ובתפילתם, מַאי תָּמְכוּ בְיָדָיו פי' הרי לא היו כבדות כפשוטו אלא מכובדות באורות, א"כ בשביל מה צריך לתמוך בידיו. אֱמוּנָה. (אֱמוּנָה, מְהֵימָנוּתָא וַדָאי) ואמר כי סוד האמונה. וְכִי עַל דְּאַהֲרֹן וְחוּר תְּמִיכוּ לִידוֹי, הֲווּ יְדוֹי אֱמוּנָה וכי בגלל שאהרן וחור תמכו בידיו, היו ידי משה עומדות באמונתם ובתפילתם. אֶלָּא, מֹשֶׁה כֹּלָּא בְּחָכְמְתָא עָבִיד מַה דְּעָבִיד אלא משה רבינו הכל בחכמה עשה מה שעשה. אַהֲרֹן וְחוּר, דָּא מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ, וְדָא מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ אהרן וחור זה אהרן מצד שלו שהוא בחסד עמד בימינו, וזה חור מצד שלו שהוא בגבורה בשמאלו כי גבורה גי' רי"ו כמס' חו"ר, וְיָדוֹי בְּאֶמְצָעִיתָא וידיו של משה בת"ת באמצע, וְעַל דָּא ועל זה וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה מְהֵימָנוּתָא שהם תיקנו מידת האמונה ועי"ז תהיה ישועה, כי אמונה היא בחג"ת ועתה אהרן וחור ומשה תיקנו החג"ת שהיא האמונה. [ד] אַהֲרֹן בְּגִין דְּיִתְּעַר סִטְרָא דִּילֵיהּ אהרן הכהן תמך בימין משה כדי לעורר הצד שלו שהוא החסד, וְחוּר בְּגִין דְּיִתְּעַר סִטְרָא דִּילֵיהּ וחור תמך בשמאל משה כדי שיתעורר הצד שלו שהוא הגבורה, וַהֲווּ אֲחִידָן בִּידוֹי מִכָּאן וּמִכָּאן דְּאִשְׁתַּכְּחָא סִיוּעָא דִּלְעֵילָּא והיו אוחזים בידיו מצד ימין ומצד שמאל, שיימצא סיוע מלמעלה, שהתחתונים שהם בחג"ת מעוררים החג"ת והאמונה העליונה, ועי"ז נמשך שפע רב ויש הצלה גדולה לעם ישראל.
(שמות יז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. מש"כ כַּאֲשֶׁר יָרִים דְּזָקִיף יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא פי' שהרים יד ימינו שהוא בחסד על השמאל, להמתיק הדינים הגביר החסד על הגבורה ונמתקו הדינים, וְאִתְכַּוַּון בִּפְרִישׁוּ דְּיָדוֹי והתכוין בפרישת ידיו להמתיק הדינים, ועי"ז וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא פי' ישראל העליון שהוא ז"א, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק, פי' בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מִשְׁתַּכְּכִין מִצְּלוֹתָא בשעה שעם ישראל למטה שותקים ועוזבים מתפילתם, לָא יַכְלִין יְדֵי מֹשֶׁה לְמֵיקָם בִּזְקִיפוּ לא היו יכולות ידי משה לעמוד בזקיפה, כי משה היה שורש נשמתם של ישראל, ואז ח"ו, וְגָבַר עֲמָלֵק. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, אַף עַל גַּב דְּכַהֲנָא פָּרִישׂ יְדוֹי בְּקָרְבָּנָא מכאן למדנו אע"פ שהכהן פורש ידיו ומתפלל בעת הקרבת הקרבן, לְתַקְּנָא גַּרְמֵיהּ בְּכֹלָּא לתקן עצמו ולהכין עצמו בכל שהם המידות העליונות לקרבם וליחדם כי ע"י העוונות ח"ו יש פירוד בשמות ובספירות, יִשְׂרָאֵל בָּעְיָין לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּצְלוֹתְהוֹן עִמֵּיהּ גם עם ישראל צריכים להמצא  בתפילתם עימו, והם בני המעמדות שעומדים ומתפללים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
תָּאנָא, בִּקְרָבָא דָּא דַּעֲמָלֵק אִשְׁתַּכָּחוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין שנינו שבמלחמה זו נגד עמלק, נמצאו משתתפים העליונים והתחתונים, וְעַל דָּא, ועל זה נאמר וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, בְּהֵימְנוּתָא כִּדְקָא חֲזֵי באמונה כמו שראוי וצריך להיות. ושואל, כתוב וַיְהִי בלשון יחיד יָדָיו אֱמוּנָה וַיִּהְיוּ יָדָיו מִבְּעֵי לֵיהּ בלשון רבים צריך להיות כתוב. אֶלָּא, בְּגִין דְּתָלְיָא כֹּלָּא בִּימִינָא אלא בשביל שתלוי הכל ביד ימין. כְּתִיב כתוב וַיְהִי, וּכְתִיב יָדָיו, בְּגִין דְּהוּא עִקָּרָא דְּכֹלָּא בשביל שהוא עיקר הכל. וּכְתִיב, וכן כתוב (שמות טו) יְמִינְךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב שהכל הוא בימין.

סוד ויחלוש יהושע את עמלק
 

מסביר הזוה"ק את הפסוק ויחלוש יהושע את עמלק וכו', ויהרוג צריך לומר? אלא פי' ויחלוש מפיל גורלות כמ"ש מטילים חלשים על הקדשים וא"כ יהושע מפיל עליהם גורלות והחרב העליונה הייתה הורגת בהם וז"ש כי מחה אמחה את זכר עמלק, מחה בעולמות העליונים אמחה למטה בעולמות התחתונים, ואמר הקב"ה אתה תמחה למטה ואני אמחה למעלה, ועמלק הביא עימו עמים אחרים למלחמה וכל העמים האחרים פחדו מאד להלחם בישראל ורק עמלק ניגש למלחמה ולכן יהושע היה מפיל גורלות מי שהוא מעמלק היה מת ומשאר העמים לא מת.

ח"ב ס"ו ע"א

(שמות יז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בְּסֵפֶר וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב לְעֵילָּא בא וראה מה כתוב למעלה מזה, וַיַּחֲלוֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. וקשה למה וַיַּחֲלֹשׁ וַיַּהֲרוֹג מִבְּעֵי לֵיהּ ויהרוג צריך לומר, מה שווה להחליש ועדיין הוא נשאר בעולם וצריך למחות אותו מן העולם. אֶלָּא פי', וַיַּחֲלֹשׁ, כְּמָה דְּאִתְמַר שכתוב (ישעיה יד) חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם כלומר הפיל גורלות כמו מטילים חלשים על הקדשים. יְהוֹשֻׁעַ הֲוָה חוֹלֵשׁ עָלַיְיהוּ יהושע היה מפיל גורל עליהם, וְהַהוּא ואותו חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית קָטִיל לוֹן היה הורג אותם, דִּכְתִּיב לְפִי חָרֶב כְּמָה דְּאִתְמַר כמו שלמדנו.
כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן, זֹאת דָּיְקָא זאת דוקא שהיא השכינה. וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע ר"ת זבוב, שעמלק הוא יש לו קליפת זבוב שנכנס אפי' אצל המלכים כנודע, ועושה ג"כ מחלוקת. זבוב ר"ת זה בכה וזה בכה, דְּהָא הוּא זָמִין לְקָטְלָא מַלְכִין אַחֲרָנִין שהרי הוא מזומן לעתיד בכיבוש הארץ להרוג מלכים אחרים כמ"ש. כִּי מָחֹה אֶמְחֶה דהיינו, מָחֹה בתחילה לְעֵילָּא בעולמות העליונים ואח"כ אֶמְחֶה לְתַתָּא למטה בעולמות התחתונים. זֵכֶר פי', דּוּכְרָנָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא הזכרון שלו גם מלמעלה וגם בעולמות התחתונים.
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כְּתִיב כִּי מָחֹה אֶמְחֶה משמע שהקב"ה ימחה את שמו מן העולם, וּכְתִיב (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק משמע שעם ישראל צריכים למחות את שמו מן העולם. אֶלָּא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אמר הקב"ה, אַתּוּן מָחוּן דּוּכְרָנֵיהּ לְתַתָּא, וַאֲנָא אֶמְחֶה דּוּכְרָנֵיהּ לְעֵילָּא אתם תמחו את זכרו למטה ותעשו אתערותא למטה, וזה יגרום שאני אמחה את זכרו למעלה.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, עֲמָלֵק עַמִּין אַחֲרָנִין אַיְיתֵי עִמֵּיהּ עמלק עמים אחרים הביא עימו, וְכֻלְּהוּ דְּחִילוּ לְקָרְבָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, בַּר אִיהוּ וכולם פחדו להתקרב ללחום בהם בישראל חוץ ממנו, עמלק שלא היה מפחד. וּבְגִין כַּךְ, יְהוֹשֻׁעַ הֲוָה חוֹלֵשׁ עָלַיְיהוּ ובשביל כך, יהושע היה מפיל עליהם לחשים וגורלות, מי שהוא ממש מעמלק היה הורג אותו, ומי מעם אחר לא היה הורג אותו. רִבִּי יֵיסָא אָמַר, וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ כפשוטו, דְּתָבַר חֵילָא דִּלְהוֹן מִלְּעֵילָּא ששבר כח שלהם של עמלק שהוא הס"מ מלמעלה, ועי"ז הצליח על עמלק התחתון.

סוד מחיית עמלק ושורש בלק ובלעם מעמלק

אומר הזוה"ק שהקב"ה נשבע שלא ישב על כסאו עד שימחה שמו של עמלק מן העולם, והקב"ה רצה שעם ישראל לא יכנסו לארץ ישראל עד שקודם יתנו נקמה בעמלק שהוא יצה"ר, וכן יקבלו את התורה בתחילה כדי שיוכלו לנצח את עמלק, ועוד אומר הזוה"ק שבלק ובלעם הנשמות שלהם היו משורש עמלק העליון ולכן עמלק רשום בשמותם ע"ם מבלעם ול"ק מבלק, ויש ארבעה פנים ופרצופים לקליפת עמלק, והם: קסם, נחש, עמל, און. ויש בישראל העליון ג"כ ארבעה פנים ופרצופים שעי"ז אנחנו מכניעים את עמלק, והם: יעקב, ישראל, רחל, לאה.

ח"ג רפ"א ע"ב

(דברים כ"ה) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ', תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק וְגוֹ' מתחת השמים. והנה מתחת אותיות שמ"י יש אותיות תנ"ך וע"י התנ"ך נמחה אותו מן העולם (הרי"ח). פִּקּוּדָא דָּא מצוה זו פי', לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק מן העולם. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹמֵי, דְּלָא יַחֲזוֹר עַל כֻּרְסֵיהּ, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ שהרי הקב"ה נשבע, שלא יחזור לישב כסאו, עד שיקח נקמה ממנו מעמלק. פָּתַח רַעְיָא מְהֵימָנָא וְאָמַר פתח הרועה הנאמן משה רבינו לרשב"י ואמר וַדַּאי בְּגִין דָּא הֲווּ אַזְלֵי בְּמַדְבְּרָא וְעַל יַמָּא בודאי בשביל מלחמת עמלק שהיא מלחמת היצה"ר היו הולכים עם ישראל במדבר ועל הים כדי שיקבלו בתחילה את התורה ויהיה להם כח לבטל קלי' עמלק, וְלָא יָיעֲלוּן בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִטּוֹל נוּקְמָא מִנֵּיהּ דַּעֲמָלֵק ולא יכנסו לארץ ישראל עד שהקב"ה יקח נקמה ממנו מעמלק, וע"י זה יהיה להם כח אח"כ ליכנס לא"י להלחם ביצה"ר העליון שהוא עמלק.
עֲמָלֵק מַאן הוּא לְעֵילָּא עמלק מי שורשו למעלה בקליפה העליונה שכ"כ שונא ונלחם בעם ישראל, דְּהָא חֲזֵינָן דְּבִלְעָם וּבָלָק מִתַּמָּן הֲווּ נִשְׁמָתִין דִּלְהוֹן שהרי ראינו שבלעם ובלק משם היו הנשמות שלהם משורש עמלק העליון, וּבְגִין דָּא הֲווּ שָׂנְאִין לְיִשְׂרָאֵל יַתִּיר מִכָּל אוּמָה וְלִישָׁן ובשביל זה היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, וּבְגִין דָּא עֲמָלֵק רָשִׁים בִּשְׁמֵהוֹן ובשביל זה ששורשם מעמלק, עמלק רשום בשמותיהם, ע"ם מִן בִּלְעָם, ל"ק מִן בָּלָק הרי עמלק. ומסביר, מי הוא השורש של עמלק ואומר, וּדְכָר וְנוּקְבָּא אִנּוּן עֲמָלֵקִים זכר ונקבה של הקלי' הם עמלקים. וְעָלַיְיהוּ אִתְמַר ועליהם נאמר, (במדבר כג) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב קליפה שהיא נגד יעקב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל קליפה שהיא נגד ישראל.
כְּגַוְונָא דְּאִית בְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע אַנְפִּין כעין שיש בישראל העליון שהוא ז"א ארבעה פנים פרצופים, יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, רָחֵל, לֵאָה ומפרש יִשְׂרָאֵל עִם לֵאָה זו"ן הגדולים, יַעֲקֹב עִם רָחֵל זו"ן הקטנים, לָקֳבֵל והם כנגד מש"כ (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּם שכמו שהנשר הוא בת"ת וכו', והת"ת יש לו ד' פרצופים בקדושה, הָכִי אִית אַרְבַּע אַנְפִּין לַעֲמָלֵק כך יש ארבעה פנים ופרצופים לקליפת עמלק, קֶסֶם, וְנַחַשׁ והם הנקבות, עָמָל, וָאָוֶן הם הזכרים. עָמָל רָשִׁים בַּעֲמָלֵק עמל רשום בשמו של עמלק כי הוא ראש הקלי', והנקבה שלו שמה קס"ם. וְהָמָן דַּהֲוָה מִסִּטְרָא דַּעֲמָלֵק והמן שהיה מצידו של עמלק, כתוב (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ שעמל להרוג את ישראל שתלו אותו. וְכָל אַלּוּפֵי עֵשָׂו מֵעֲמָלֵק הֲווּ וכל אלופי עשו השורש שלהם הוא מעמלק. וּלְעֵילָּא עֲמָלֵק, סַמָּאֵל ולמעלה עמלק, ס"מ הוא השר של עמלק. עָמָל הוא הזכר של הקלי' כנגד ישראל שבקדושה, נַחַשׁ נוק' של הקלי כנגד רחל שבקדושה, אָוֶן זכר של הקלי', וכנגדו יעקב שבקדושה, וּמִרְמָה קסם היא הנקבה של הקלי', וכנגדה בקדושה היא לאה. כל אלו קליפת עמלק העליון ומשם שורשם ואלו הקליפות. דִּמְפַתֵּי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶחֱטֵי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שמפתות לו לאדם לחטוא להקב"ה ואז האדם חוטא והם עולים ומקטרגים. עָמָל, קֶסֶ"ם, ק' מִן עֲמָלֵק ס"ם מִן סַמָּאֵ"ל. נַחַ"שׁ, אֵ"ל מִסַּמָּאֵל.